איך לעצור את גלגלי המלחמה?

חמש בבוקר אני יוצאת בשקט מהחדר, מכינה לי נס קפה ומתחברת למידעים שמבקשים להגיע. חלקם מגיעים על סירות המחשבות שעוגנות לי בזו אחר זו בנמל התודעה וחלקם שזורים בתוך סרטוני הטיקטוק שלחלקם אני שוקעת ומאזינה רוב קשב ואת חלקם מעיפה מעל פניי שלא יספגו בשום תא מתאי מוחי.

אני יודעת היום איזה זרעון תודעתי יצמיח לי הגנות, עוצמה ויציבות ואיזה עלול לערער את אדמתי ולכן כבוראת מודעת אני מקפידה מאוד על שעריי.

אני חשה בכל חושיי כמו רבים מכם שאנחנו עכשיו בעין הסערה. זה המקום השקט הזה שלא נפגש עדיין עם דפנותיה הסוערות והסיבה שבגללה אני יודעת שתיכף נחוש בה היא שתודעת הקולקטיב, ממגנטת המציאות, כבר מכוונת ברוב חשש בדיוק אל הרע הזה, חוששת ממנו ויוצרת אותו במו חששה.

אני פונה לכל מי שבשל להקשיב לדבריי. ההגנות הפרטיות שלכם וגם מטבע היותם חלקיק בקולקטיב, ומשכך אז גם ההגנות הציבוריות של כולנו, תלויות במידת האמונה שטיפחתם בדבר היותכם מוגנים, בטוחים מפני כל רע ונקיים מאשמה על שלל פניה. משום שאשמה ויסורי מצפון ממגנטים ענישה ומהי ענישה רלוונטית יותר מזו שבפניה אנחנו עומדים.

אם אתם מבינים את הנאמר למעלה ויש לכם אפשרות לתקן מצבים, עשו זאת עכשיו היום, אימרו את מילת הסליחה שמשנה את הכל, עיזרו היכן שנמנעתם, תאהבו היכן שחנקתם ושיתקתם את אהבתכם. היכנסו לשקט שלכם, כירתו בריתות מודעות עם המלאכים הניצבים לידכם וממתינים ליצירת הקשר המודעת והבוגרת הזו. התבוננו בהם כאילו עמדו מולכם עם כנפיהם וגייסו אותם להגנתכם. זה נשמע בדיוני ותלוש, אבל זו אמת גדולה. יש לכם צבא פרטי שנשקו על הרצפה וחייליו חלודים מחוסר עשייה. הכירו בו, תנו לו משימות וביטחו בו. הוא יעשה את כל ההבדל בין ליפול תחת רסיסי מפגעים לבין לחמוק שוב ושוב מרעתם של אלה.

חזקו את האמונה שלכם בשמירה שעומדת לרשותנו, מרקו אותה היטב, צחצחו והשחיזו את כל הפחדים שהעמסתם עליה ודעו שאין נאמנות מהגנות, שלכם עצמכם בהיר וצלול דבר קיומם!

כבוראת שאני לבוראים שאתם אני אומרת היום, התעוררו וזיכרו את טבעכם הבראשתי. אתם ברבורים שטעו בזהותם בתוך להקות ברווזים, קומו והצטרפו למשפחה הטבעית שלכם ועשו את הקולות שהטבע מסר בידיכם להשמיע!