בין כאן לבין שם אנחנו תמיד קיימים

כשיתפרסמו התמונות והשמות של הרוגי הפיגוע של הבוקר, לא יהיו אלה פנים ושמות של אנשים שהובלו למותם, בעל כורחם ובניגוד לרצונם. יהיו אלה פנים ושמות של מי שסיימו את המסע שעבורו הגיעו הנה.

לא המסע הזה, שאתם רואים בעיניים, ושקשרתם לו שלבים ומטרה. לא המסע הזה, שבו הולכים לגן ואז לבית ספר ואז לצבא ואז נישאים ואז ואז...

אלא מסע של צמיחה רוחנית, שנקשר באירועי חיים מתוזמרים ושבו יכולים היו לבטא אהבה, חמלה, סליחה, הגינות, יושרה ועוד ממה, שהם עצמם ביקשו להיבחן עליו.

כשהסתיימו השיעורים שבחרו לחוות, או כשלא נותרה הסתברות ללימוד שיעור נוסף מאלה, נפתחת הדלת, בכל אופן, שבו הוא בוחר ואשר יכול להצטלב עם דרכו באותה העת והוא עובר לעולם הנצח.

איש לא עושה לאדם שום דבר, שנשמת העל שלו אינה מסכימה לו. אנחנו בוחרים פה הכל, על אחת כמה וכמה את מועד עזיבתנו ואופיו.

וודאי שלא קל לתפוס זאת, במיוחד למי שהמידע הרוחני שבידיו הוא כל כך חסר, אבל זו האמת על מה שקורה כאן והכל הוא בר לימוד.

כולנו נפגשים שוב ושוב, מתי שלא נבחר לצאת מכאן, וחוזרים להשתבח עוד יותר בדמותנו החדשה.

זה לא אומר שלא כואב, זה לא אומר שלא היינו רוצים עוד מהם, זה לא אומר שהחסר אינו מאתגר, או שאין זה פעמים רבות מאוד קשוח, אבל זה כן אומר שיש יד מכוונת, שיש פה שזירה גאונית בין אירועים פרטיים לאירועים לאומיים וגלובליים ושדבר אינו מתרחש באקראי, או ללא תכלית.

התמונה האמיתית היא גדולה בהרבה מצרות האופקים, שבה אנחנו נתונים וכשמכירים בה היא מעניקה המון כוח, גם על מנת לקבל את הדברים וגם וחשוב מכך, לדייק בבחירותינו, שהן סיבת הסיבות לעצם התגלמותנו כאן.

שולחת נחמה וכוח לכל מי שחווה באופן ישיר את הכאב הזה ולכולנו שחשים בכאב גם אם מלהתבונן בו מן הצד

כל מי שהולך, עתיד לחזור ובין כאן לשם, תמיד ועדיין קיים.