כשהייתי בת 5 בערך, אמא הייתה קונה לי ספרים קטנטנים עם כריכת כרומו צבעונית, מחנות הצעצועים של גביסון, מהמרכז המסחרי בטירת כרמל. אני זוכרת עד היום את הריח המיוחד שלהם וגם את מגעה הנעים של הכריכה. הייתי יושבת על כסא נוח, שהונח בקצה הסלון, מול חלון ענקי שטוף שמש, ושמזרנו עטור היה בדוגמא של פרחים אדומים. רגליי הקצרות הגיעו רק עד לאמצעו, ושתי צלוחיות הונחו מידי יום על גופי הקטן. אחת עם סוכריות גומי צבעוניות והאחרת עם פירות העונה, לרוב היו אלה ענבים, משמש ושזיף, שמאוד אהבתי.
ברדיו האדום שבמטבח התנגנו שירים בלועזית ואמא הייתה עסוקה בבישוליה. אני, שמש, סיפורי אגדות, פירות, סוכריות ואמא נפלאה ששומרת עליי. אלו היו רגעים של שלמות. עוד לפני שידעתי ממש לקרוא הוקסמתי מהעלילות שסיפרו לי את סיפורם באמצעות ציורים. החתול במגפיים, הנסיכה והעדשה, שלגיה, כיפה אדומה, הייתי מוקסמת מעולם האגדות המופלא הזה, שבו ניסים ונפלאות היו שם עניין שבשיגרה.
בינתיים חלפו להם השנים וחיי לקחו אותי לאן שמתוכנן היה. באחד הימים בשבוע שעבר, אכלתי עם הוריי ארוחת צהריים, ארוחה שאף מסעדת שף לעולם לא תעמוד ברמות שלה. בכל אופן בסיום הארוחה, הגישה לי אמא צלחת עם שתי פרוסות עוגת תפוחים עסיסית, שבתוכה צימוקים ואגוזים ולצידם הניחה פרוסת אננס טריה ואמרה לי "לכי למרפסת מאמי, אבא ואני כבר מצטרפים אלייך".
ניגשתי לשבת בכורסא הקרובה ביותר לחלון, במרפסת שנוספה שם בינתיים בהמשך הסלון. מיד כשהתיישבתי חשתי בקרן שמש, שנורית היישר מן השמיים ועוטפת את גופי. חמה ומחבקת. התבוננתי לרגע בצלוחית הקטנה שבידי וזכרוני חיבר אותי מיד עם אותו כסא נוח פרחוני שהיה לנו, עם צלוחית הפירות, ועם אותם ספרים של גיל 5. אותו מיקום, אותה ילדה, אותה צלוחית, אותה קרן שמש, זה היה פשוט קסום. 50 שנה חלפו מאז.
עולם האגדות שהקסים אותי מגיל אפס ושלתוכו צללתי בהתמסרות ואהבה גדולים, כשכבר למדתי לקרוא, מתרגם היום קסמים אמיתיים של הגשמה והתחדשות לחייהם של מתאמניי. אני המאמינה האולטימטיבית בהתגשמותם של פלאים, אני מכירה את הדרכים לרקום אגדות לחייהם של מתאמניי ואני לא עוזבת אותם עד שעיניהם הנוצצות אומרות לי "וואו" זה אמיתי!
מי שבא לו להיכנס לאגדה באמצע החיים, מוזמן להגיע אליי. אני לא נושכת, אבל בהחלט משאירה אתכם עם הלסת ברצפה ועם לב מתרגש מאיך שכל האפור שבחייכם, הופך פתאום לצבעוני.
בציור למטה, רגע אופייני בקליניקה המהממת והאגדית שלי.
בוקר אור לילדים הנצחיים שאנחנו!
Comments