למצוא את הסודות בפנים

אחרי שעמדתי באומץ מול המקומות הפצועים שלי, נפלתי וקמתי ושוב ושוב נעמדתי מולם, עד שנבנה בי הכוח הדרוש, כדי לעמוד איתנה במקומי, מול הרוח המטורפת הזו, ולא לשחרר אחיזה שם, עד כמה שנדרש, כדי להותירה סוף כל סוף מאחור, נפתח מולי שער גדול!

גדול יותר מכפי שאי פעם ציפיתי, משום שהוא הכניס בשעריו לא את אותי של קודם, של זו ששגתה שוב ושוב בויתור על עצמה, במתן קדימות לאחרים על פניה, בהתבוננות לקויה במי שהיא ובמה שהגיעה הנה להיות, אלא גירסה חדשה לחלוטין של עצמי, שאפילו לא העזתי לחלום. כזו שמתהלכת כאן מעל פני החוויה הארצית, שרואה באופן שקוף דרך כל כסות ארצית, המתוחכמת ביותר שתהיה, את הכוונה, את הנשמה העירומה, ואת חיבוטי נפשה, המסתתרים בתיחכום אף מפניה שלה.

ואני לא משתתפת במופע הרחמים העצמי, לא מתהלכת תחת מטריית האשמות של החמה והבן, הבוס והממשלה, אני מקשיחה את מבטי ומשקפת מול עינם של האמיצים לראות, את החור השחור בתוכם, שזימן מלכתחילה לחייהם, את מופעו של מושא ההאשמה שלהם והניח בידו את התסריט המדויק הזה, שבשלו נפשם נסערת.

ומי שעובר את ההלם הראשוני הזה ומצליח לראות רגע מבעד לדמעותיו את המחזה שאני מראה לו ואז גם לוקח בחוכמה אחריות במקום לרוץ ולבכות שוב מאחורי סינר "ההוא אשם, זה לא אני", מתחיל לפסוע באדמת הקודש הקסומה, שבה הוא עצמו מתגלה כפוסק העליון של חייו, מתבונן בכוחותיו הרדומים שבים אליו בהתרגשות, שאין נפלא מלראותה שוב ושוב ואז לומד מחדש לברוא בחדווה את זה אשר נפשו מייחלת.

לאמיצים שאינם פוחדים להביט במראה שהפכתי להיות, להתבונן בכל הדורש ריפוי ולעשות עבודה בהתמסרות ובנחישות הנדרשת, מובטח גן העדן כבר פה.

וכל כך הרבה כבר פוסעים עכשיו על אדמת העדן שלהם, רק משום שהגיעו, הבינו את גודל המשימה ובחרו לקחת אחריות ולא לברוח ממנה, כמו שהכי קל ומוכר וכמו שרבים כל כך בוחרים לעשות.

בתקופה המרגשת הזו, הסיבוב האחרון, שמאפשר לנו בחירה, לפני שתוצאות כל מעשינו מתחילים לצעוד לעברנו ולתת לנו לטעום מטעמיו של התבשיל, שאנחנו עצמנו בישלנו, כדאי לכם מאוד שתשקיעו בהכנות, שתבחרו בקפידה את הרכיבים ואת התבלינים ושתשימו את הלב במעשיכם, משום שהצלחת עם זה אשר אתם בעצמכם טרחתם עליו, תוגש בקרוב מאוד על שולחנכם.

מצלצלת לכם בפעמונים, תוקעת בשופרות ומכה מולכם בתופי ענק. קומו על עצמכם ובחרו באומץ לפקוח סוף, סוף עיניים!