מדואליות של אור וחושך לאור גדול

בדרך כלל כשאני מתחילה לכתוב משהו, אני מזהה קצה של חוט ופשוט מושכת. המילים היפיפיות שמתגלות לי מעצמן, נכתבות ועושות, על הקורא אותן ועליי, את אותו אימפקט, משום שהן אכן, כפי שכולנו מרגישים, מגיעות ממקומות טהורים, שמחוץ להישג ידנו הגשמית.

בדרך כלל גם עולים בי ניחוחות הרעיון קצת לפני כן ואני מזהה את הכוון שלו, כאילו שראיתיו קודם, אלא שאז נפלה עליי השכחה, כדי לבחון האם צעדיי האותנטיים יקחו אותי אליו. אבל הפעם הרגשתי דואליות מאוד, מאוד חזקה, שמראה לי שני כוונים מנוגדים, שבשניהם עליי לגעת בטקסט הזה.

ראיתי בעיניי הפנימיות בכי של ילדים. מנהרות של גיהנום שנבנו על ידי אנשים שטניים, שמוליכות נשמות רכות להיות כלי משחק בידיים תאוותניות, יצריות, שחורות כזפת ורושפות באש הגיהנום ונפשי נזעקה מן המראות הללו. ומנגד ראיתי אור אלוהי, מסנוור, שניצת ממיליוני מבטים ראשוניים של איש באהובתו, רגעי ההכרה המזוקקים לכדי אטום בודד של התאהבות טהורה, הדלק שמניע את עולמנו. אלוהים פוגש בעצמו שוב ושוב ונפעם מעצם הווייתו, באמצעות הגופים שלנו. בדיוק כמו משחק זכרון, אשר בעת הזיהוי של שני החלקים הזהים, מקפיץ משמחה את השחקן התורן, האוחז בהן בשתי ידיו. אלוהים הוא בשני החלקים, ברווח שביניהם וגם זה שאוחז. משחק מטריף ביופיו.

קמתי הבוקר ורציתי ללבוש עליי את בגדי סופרמן, סטיב אוסטין, פופאי דה סיילור מן, ברגעים הללו של אחרי אכילת התרד שלו ורציתי לומר לאביאל, סליחה מאמי, אבל אני חייבת לעוף רגע ולהציל את העולם הזה, עבור זה הגעתי הנה, עבור זה עברתי את כל מה שעברתי... וראיתי בעיניי אותי משקמת את הבתים והגשרים בצפון קרוליינה, מרימה את הרוגי הסופה לקבורה מכובדת, מנקה את דמעות המוכים מצער ואובדן. משטחת ומייבשת את האדמה הבוצית, מרימה ומיישרת את הבתים שעוד ניתן להציל. ואת כל הפצועים בנשמתם ובגופם ממפלצתיות פאף דדי ודומיו, דמויות שטניות שיצרו אימפריית רוע בלתי נתפסת, שפעלה פה באין מפריע בידיעת כל אלה, שמיליונים בתוכנו נשאו אליהם עיניים מעריצות (הרשימה ההזויה הזו פורסמה אתמול) ואני רוצה להעיף לחלל את נהגי המשאיות הללו שבמכולות שלהם ישובים רבבות ילדים מייבבים ולהוביל את כולם לבית מרפא שיטהר את נפשם, ונשמתם וימחק מעיניהם את הזוועות אשר ראו ואשר נעשו בהם ואני רוצה לעבור בכל המקומות בעולם שבהם כואב ולשפוך אבקת פלאים כולל כמובן באלפי בתי אב במדינתנו, שאיבדו אהובים ואיתם את הצבע מעיניהם ואני רוצה לחמש את חיילנו בכוח אלוהי, שעובד כמו מגנט הפוך, כך שדבר לא יכול להתקרב אליהם ולהזיק להם יותר ואחר כך, אחרי שעברתי על כל אלה ותחושת ריקון מתחילה לעלות בי, אני מבקשת לעצמי לראות בעיניי ולהיטען ממיליוני האהבות, שכרגע, עכשיו, ניצתות בעולם, בעיניהם של מי שבדיוק, ברגע המזוקק הזה יבין, שזו שהוא חושב עליה או מתבונן בה, היא כל העולם שלו! זה המזון הכי יקר וטהור וממנו אני רוצה להזין את עצמי תמיד, כדי לעבור אחר כך שוב מעל כל מה שחשוך ולשפוך עליו מהאור המפואר הזה.

באיזשהו אופן קסום ומסתורי, אני מגששת את דרכי לחזון הזה ואם אני כל כך נרגשת ממנו, ברור לי שהוא כאן להתגשם עבורי בתרגום הארצי והייחודי שלי.

ובינתיים, למי שרוצה לספוג אהבה פשוטה, נקיה, מרגשת ולצאת לעולם גם הוא עם ניחוחות ממנה, תוכלו למצוא בנטפליקס את הסרט " אהבה ממבט ראשון", אולי הוא ישנה פה למישהו, מישהי, בחירה אל הכוון הנכון

שתהיה זו שבת של אור והמון, המון ממנו!