מעשים לבנים

לפני שהוליך עם אל ארצו המובטחת והיה לילדו הנבחר של אלוהים, ברח משה בשמש יוקדת ובשפתיים חרוכות ומבוקעות על אדמת המדבר הקשה.

לפני שהפך יוסף לנסיך מצריים, נזרק לבור על ידי אחיו שלו ואחר כך גם לכלא מצרי קשוח, בשל פיתוי מומצא, שלא היה ולא נברא.

לפני שיפתחו שערי רקיע ושתגענה לידינו מתנות של התעוררות לטבענו האמיתי, יכאב. כואב עכשיו כך או אחרת לכולנו.

אבל כשתיפרד הדרך לשני הכוונים שאליהם נועדה, לזה שעל משעוליה יהלכו הנושעים ויהפכו לנסיכי המצריים שלהם ולזה שעל רגביה יהלכו אלה שיאלצו לשאת בכובדה של הקארמה, שיצרו במעשיהם שלהם, יהיה אז בעל ערך בלתי יסולא בפז, חשבון הנפש שעשו, אם עשו, לגבי איך שבחרו לנהוג עם פלוני ומדוע וכמובן, עד כמה חתרו והצליחו לתקנם בהגיעם לנקודת הזמן הקריטית הזו.

מי שרואה מה שנעשה בעולם וחד לזהות את נקודת הזמן ההיסטורית, שבה אנחנו מצויים, יודע ומרגיש בכל נשמתו, שעכשיו זה הזמן. שאנחנו מתקרבים לצומת הכי משמעותית בכל הזמנים. אז כדאי שתתעכבו על זה רגע ואז לכו ועשו מעשים לבנים.

ולמי שתוהה לאן נעלמתי לאחרונה, מעדכנת, שאני, בליווי שמיימי בהחלט, שוקדת בהתרגשות על כתיבת ספרי הרביעי, שהולך להיות לחלוטין ובאופן מובחן, אחר מקודמיו

שתהיה זו שבת של ברכה ובהירות הלב לכולנו