שירה איסקוב, אני מצדיעה לך!
כולן מסביב מתאפרות, מקפידות על שיערן, בוטוקס פה ובוטוקס שם ואז היא באה, יושבת על כסא במרכז החדר ומוקפת מצלמות ופרוז'קטורים שמדגישים כל שריטה. חסרות לה שיניים, שיניים קדמיות. השיער רק מתחיל לצמוח וערימת צלקות ופלסטרים מעטרים פנים, צוואר וזרועות. ועדיין עם כל אלה היא עדיין מחייכת, אין בה גרם של מבוכה מהעובדה שכל עם ישראל רואה אותה עכשיו. היא לא משפילה מבט, לא מניחה את כף ידה על הפה להסתיר חיוכים חסרי שיניים. לא לוקחת בדל של אשמה על עצמה וגם לא משדרת בשום אופן שדר אופייני של קורבן. למרות שהקורבנות זועקת מהאירוע כולו, שורטת את הלב והנשמה של כל מי שהקשיב, הלביאה הזו לא נותת לקורבנות כניסה למרחב שלה, ככה, פצועה וחבוטה, היא משדרת ניצחון.
אחרי כל מה שעשתה המפלצת הנוראית שמכונה "בעלה" היא מראה תמונה שלו לילד ומסבירה לו שזה אבא. הוא עשה מעשה נוראי, אבל ילד, זה אבא שלך! על הרבה פחות מזה נולד ושותל הרס נוראי, הניכור ההורי במחוזותינו ומנגד תראו אותה.
"תמותי כבר" הוא אמר לה, אחרי שניפץ את גולגולתה במערוך, חנק אותה בשתי ידיו, פינצ'ר לה את שתי הריאות, חתך לה עורק, ודקר אותה בכל הגוף, "תמותי כבר"! כאילו שמוציא עכשיו בטריה מרובוט ולא מתערב בקדושת החיים של אדם אחר. והיא שכל דמה הפך את רצפת המטבח לבריכה אדומה והאוויר כבר לא נכנס לריאותיה, עסוקה בלקבל הבטחה מעדי השכנה, הלביאה האחרת בסיפור הזה, שזו תטפל לה בילד, רק כדי שתוכל לעצום את עיניה ולהיכנע לסטטיסטיקה האיומה.
מזמן לא ראיתי יופי כזה, בלי איפור קבוע, בלי פן בשיער, בלי בוטוקס ואפילו בלי שיניים. הכי יפה שראיתי.
חלומה היחיד היא ריצה עם בנה על גדת הירקון. כי מי באמת יכול לחשוב על זוגיות אחרי תופת כזו? ועדיין, היכן הוא הגבר שיהיה אריה ראוי ללביאה הזו?
לעדי השכנה, שאפו ענק, אגרופים וצרחות מול סכין נוטפת דם, כמה מאתנו היו עושים זאת כמותה?
מגיפה עולמית משתוללת, מלחמת אזרחים על הקצה בארה"ב, משחקי אימה יומיומיים מול המפלצת האירנית וטייסינו מחרפים את נפשם מעל מדינות אויב כשאנו מחליפים צד בשנתנו ומול כל אלה, אחת יחידה, בלי שיניים ועם אומץ של לביאה, כבשה לי את כל המסך.
Comments