איך לאמן את שריר האהבה?

אני מאמנת לאהבה את הקשוחים שבקשוחים, במעגלים הפרטיים שלי וגם האימוניים. אני מלמדת את מי שפוחד להביע אותה, כמה שזה קל ולא מאיים כפי שבטעות סברו. אני משתמשת בכליה ובשפתה בשיא הטבעיות. בהתחלה זה נראה להם מוזר, הם בוחנים את זה בעיניים חשדניות, מתלבטים בינם לבין עצמם, איך מה שהתפרש אצלם כהבעת חולשה בעבר, מקבל פתאום עוצמות שלא הכירו. מפעם לפעם הם מגלים שאפשר לומר אותה, שהיא לא נושכת, שיש בה אפילו קסם שמעולם לא הניחו לו להגיח בחייהם וזהו הם נשבים בקסמה ומצטרפים לצבאה הקסום.

אני מתנפלת על אהוביי כמוצאת שלל רב, הם אינם מובנים לי מאליו, הם הפרס האמיתי בחיי. אני מקפידה לציין בפניהם את אהבתי, מיד כשזו מתרוממת בתוכי, אין לי שליטה עליה וגם לא כל כוונה לכולאה, היא נועדה לצאת כשמשהו ממגנט אותה החוצה ולתת את מופעה ואני מאפשרת לה במה מפוארת בכל הזדמנות.

אני אומרת זאת מספיק פעמים, כך שמי שבעבר הובך מגילוי הלב הזה, לומד לומר זאת גם הוא בעצמו, זה מדבק ומשחרר ואני מתבוננת בתווי הפנים המתרככות עם המהפך הזה אצלם. אני כותבת להם כך סתם באמצע היום, אני עוצרת אותם בשטף הדיבור ונותת לאהבתי אליהם מקום, היא לא יכולה לחכות, אם אעכב אותה היא פשוט תבעיר אותי מבפנים.

ילדיי ספוגים בה, כך שכל תא בגופם עשוי ברובו ממנה. הם לא יוכלו להכניס לחייהם מי שיתן להם פחות מזה, כי כך הם למדו לחיות וזה מה שיבטיח להם חיים ספוגי אהבה. כל יום שאהוביי סביבי הוא יום שבאמת ראוי להיקרא חיים. היא כבשה בי כל שעל ושולטת בי ביד רמה. אני שפחתה ומלכתה באותה עת. ובכל מילה שנכתבת פה היא נשלחת אליכם.

אם יש מישהו שמעורר אותה בכם ולא מצאתם את הרגע להביע אותה בפניו, עשו זאת עכשיו, ברגע זה, הביטויים הללו הם אותם רגעי זהב שנזכור בסרט העזיבה שלנו, זה שרץ מול פנינו ברגעינו האחרונים בגוף. אז מזכירה לכם עכשיו, ואפילו מרשה לעצמי לנער אתכם משנתכם, כי אם כבר צפוי לכם סרט בכיכובכם, זו הזדמנות נפלאה להזכיר לכם, מה בדיוק הופך אותו להיות שובר קופות ❣